קטע מהשיעור בוקר -

צפרא דמארי טב,

אחי ורעי אהובי וידידי,

לימודו של בוקר זה מוקדש לעילוי נשמת אחי היקר באנשים (חזקיהו) חיים בן יבלחט"א א"א הרב עוזר שליט"א. ולרפואת הלל בת תהילה שתחי'. חיים שלמה בן יוכבד לאה.

מסופר כשמשה ואהרון באו אל פרעה לדרוש ממנו להוציא את בני ישראל ממצרים, פרעה דורש מהם אות ומופת,

משליך אהרון מטהו והנה הופך הוא לתנין. משליכים החרטומים מטותיהם והופכים לתנינים. תיקו!

ואז וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת- מַטֹּתָם. (שמות ז יב),

אה, על זה לא חשבו. הם יצרו תניני דמה, בלי רוח חיים, והמטה של אהרון הפך לתנין חי, אוכל ורוחש, מעשה אלוהים. ונס בתוך נס, קודם שב והפך למטה ואז בלע את תניניהם (מדרש רבה ט ז),

מה אמרו החרטומים, אצבע אלוקים? לא ולא!

ורש"י אומר אמרו לו "תבן אתה מכניס לעפרים" ? [מקום שיש בו הרבה תבואה]. כך ארץ מצרים מלאה כשפים, אתה בא לשם לעסוק בכשפים?

ר' שלמה לווינשטיין המגיד הבני ברקי שליט"א שואל: מתי אמרו לו כן, אם כשהשליך את מטהו, ושחשבו שעשה כן בכשפים, אך מה היה לו לענות להם, מיד יראו שפעולת הבורא היא!

ואם לאחר שנוכחו בכך, כשנותרו בלי מטות כי תניניהם נבלעו בחטף במטה האלוקים, איך העזו לומר דבר?

וברש"י (פסוק כב) משמע שאמרו זאת אחרי הנס!!.

וידוע מהסבא מקלם שהיה אומר בענין זה: שלפעמים אי אפשר לענות למתנצח בדברי הגיון. כי אז נצבות שתי דעות שוות כביכול, אתה אומר כך והוא אומר כך. עליך לענות לו לשיטתו, כדי שיבין עד כמה הוא נלעג!

אחד מרבני רמת גן הוצרך להוועץ במרן הרב שך זצ"ל בענין נחוץ. הזמין מונית ומסר את הכתובת. בדרך ספר לנהג אל מי הוא נוסע: רב גדול. לא, לא מקובל, אבל גאון אדיר. לא, אינו מחלק סגולות. ברכות, כן, בודאי. הן פועלת? בלי ספק, הלא הגמרא אומרת (בבא מציעא פה.) שברכה של אדם "מזכה הרבים" כמוה כברכת הקב"ה!

טוב, הגיעו, והנהג הוציא כיפה לבנה, מקופלת, מהתא לימינו, חבשה לראשו. הוא יכול להצטרף? מבקש הוא ברכה לחולה. ודאי, יכנס הראשון, הרב ישאר אחריו, להיוועץ בעניינו.

התקבלו במאור פנים, והנהג רכן לנשק ידי הרב. ברגש עז, קרוב לדמעות, בקש ברכה לכלבתו החולה, נפשו קשורה בנפשה, אהובת המשפחה. וכעת, אללי, חלתה.

הרב התפלץ בשמעו, אבל הרב שך, ממש "זקן מלא רחמים", נטל את הסידור ודפדף ל"מי שברך לחולה": "יש לנו תפילה מיוחדת לחולים, שיבריאו בסיעתא דשמיא, אבל לפני כן עלינו לדעת מה שם החולה" – "לסי", ענה התרגשות.

הרב שך הביט בו מבעד למשקפיו העבות: "ושם האמא?" "אה… לא יודע"…

"חבל", נאנח הרב שך וסגר את הסידור, "אז אי אפשר לעשות 'מי שברך'"…

לא היתה זו התחמקות. כך הבהיר לו – אם הלה הבין – שבקשתו מופקעת, ואין עורכים "מי שברך" לכלבים…

וכך, על דרך זו, ענה משה רבינו לחרטומים: אתם מאשימים אותנו בעשיית כשפים, אז נאמר שאתם צודקים. ואז, הרי אתם עצמכם יודעים שאין זו אלא ליצנות גרידא…

ערב שבת קודש פרשת וארא, שבת שלום, וחורף בריא.

שלכם

רפאל

About these ads

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

%d בלוגרים אהבו את זה: